Tools|
Forum |
Help |
Yad Vashem |
אושוויץ - מפות ותצלומי אוויר
מדוע לא הפציצו כוחות הברית את אושוויץ כשכבר ידעו כי זהו מפעל השמדה ? 
אושוויץ לא היתה יעד להפצצה וגם לא היתה בדרך ליעד הפצצה בבנק המטרות של בעלות הברית.
את השאלה שאלו רבים ובהם מפקד חיל האוויר הישראלי.
אחד מתצלומי האוויר בו נראות פצצות משוחררות מעל אושוויץ הוצגה בשנים האחרונות לממונים על קביעת המטרות להפצצה בצבא האמריקאי הביכה אותם שכן התברר כי לא רחוק היה גם היה יעד להפצצה ובדרך אליו ניתן היה להפציץ את אושוויץ - בירקנאו ולהציל יהודים רבים מהשמדה .
בראונשוייג Braunschweig
המחנה ברח' Schillstraße 25
בחצר תחנת הרכבת של בראונשוייג בשילשטראסה 25 באוגוסט 44 התחילו ה SS להקים את מחנה העבודה שכלל 4 מבני בטון לאסירים ומבנה נוסף למפקדה והשומרים בקצה השני.עם השלמת המחנה באוקטובר 44 הוא אוכלס בשלושה משלוחים של אסירים מאושוויץ. חלקם הועברו לוחלדה. בסוף 44 שהו במחנה כ 500 אסירים ובוחלדה 400.
היום, בשילשטרסה 25 נמצא המוזיאון העירוני המתעד את המחנה.
יוסף ואביו מועברים בסוף ספטמבר 45 לבראונשוויג גרמניה לעבודות כפייה במפעל ביסינג ורקה Büssing Truck Factory לייצור משאיות ענק עבור הצבא הגרמני, יוסף ואביו עובדים במחלקת הצמיגים.
מסעות יוסף ואביו בגרמניה
פרשת לה ספציה
בחורף 1946 רכש המוסד לעלייה ב' שתי אוניות
דב הוז ואליהו גולומב.
רכישת האניות הוסתרה מן המודיעין הבריטי וכך גם קבוצות המעפילים המיועדות. התכנית הייתה להביא את האניות ואת המעפילים לנמל לה ספציה ומשם – מהר ככל הניתן, לשגרן לארץ ישראל. ראשונה הגיעה לנמל האנייה דב הוז ומייד "אורגנו" 38 משאיות בריטיות, נהוגות ע"י חיילים ארץ ישראליים והביאו את המעפילים לאנייה.
האיטלקים חשבו בטעות כי האנייה נועדה למלט פשיסטים ונאציים ממשפטי נירנברג והחליטו למנוע מה"פושעים" לעלות.
סמל ארץ ישראלי, רב תושייה, הצליח לשכנע את האיטלקים כי השיטה הטובה ביותר לשלוט במצב היא לרכז את האנשים שהגיעו במשאיות במקום אחד – ב...אנייה.
האירוע נודע לבריטים, אשר הבינו מייד שמדובר במעפילים וצרו על האנייה ועל נוסעיה.
המעפילים הנצורים לא הוכנו לסיטואציה זו ולכן התחזה יהודה ארזי - נציג המוסד לעליה ב' באיטליה למעפיל ועלה על האנייה. ארזי ארגן את המעפילים למאבק ממושך וגם גייס בעזרת ידיד איטלקי את דעת הקהל.
האנגלים מצדם רצו להשקיט את ההמולה וביקשו להוריד את המעפילים למחנה על החוף.
ארזי סירב ואיים כי האנייה ממולכדת, ואם יורדו האנשים יתרחש פיצוץ (הבריטים זכרו היטב את פרשת ה"פטריה") בנוסף, הכריז ארזי על שביתת רעב, כשהוא מדגיש את היותם של המעפילים ניצולי שואה (הימים ימי משפטי נירנברג). גם הישוב בארץ הצטרף לשביתה והתקשורת העולמית כולה סיקרה את האירועים. ארזי הגביר את הלחץ והכריז כי אם לא יורשו להפליג יתאבדו קבוצות קבוצות, "ארץ ישראל או מוות" כך הצהירו.
בינתיים הגיעה לנמל אליהו גולומב, עתה הפעיל ארזי לחץ לכיוון נוסף: בשל הצפיפות וכדי למנוע מגיפות יש להעביר חלק מהמעפילים לאנייה שהגיעה. הבריטים, בלחץ דעת הקהל – נעתרו.
לבסוף לאחר מו"מ ממושך נכנעה ממשלת בריטניה והמעפילים הורשו לעלות לארץ.
תשושים משביתת הרעב עמדו המעפילים על סיפוני האניות ושרו את ה"תקווה" אל מול נציגי התקשורת הרבים
השמדה באמצעות עבודה: יהודי לודז' במפעל המכוניות ביסינג
מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה 1/24
השמדה באמצעות עבודה: יהודי לודז' במפעל המכוניות "ביסינג" בבראונשווייג בשנים 1944-1945
קרל לידקה
מבוא 
בתחילת 1944 , כשפסקה הספקת העובדים האזרחים הזרים לכלכלת הרייך השלישי כמעט לחלוטין, הפנו המפעלים הגרמניים את תשומת לבם למחנות הריכוז של הס"ס, שבהם היה מצוי פוטנציאל עצום של כוח עבודה. מאביב 1944 גדל במהירות רבה מספרם של מחנות העבודה בשטחי גרמניה ובארצות שכבשה שתפקדו כתת-מחנות של מחנות הריכוז. רשימת המפעלים שהקימו תת-מחנות כאלה התארכה בהתמדה, וכללה חברות רבות שהיו בעלות מוניטין.
...
גם מפעל "ביסינג" Bussing-NAG לייצור משאיות שהיה חלק מן הקונצרן Braunschweig השתדל לזכות אצל WVHA בהקצאה של אסירים. החברה הזאת, שנוסדה בשנת 1903 , ייצרה מ 1908- ציוד מלחמתי בדמות מה שכונה "מכונית מסובסדת": מינהל הצבא שילם סכום מסוים לרוכשי המשאיות של ביסינג אם התחייבו למסור את המכונית הנרכשת לרשות הצבא במקרה של גיוס כללי, בתוך חמש שנים מיום הקנייה, אם יידרשו. למעשה הייתה בכך תמיכה בתוצרת ביסינג. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוקדש הייצור של ביסינג כליל לצורכי הצבא, ועקב כך זכה המפעל ברווחים עצומים
.
...
באמצע אוגוסט 1944 , כשהוחל בהקמתו של מחנה העבודה בבראונשווייג, נסעו למחנה הריכוז אושוויץ שני נציגים מטעם חברת ביסינג – הכלכלן שולמאייר והמהנדס פנדר כדי לבחור 1,200-1,000 אסירים מקרב משולחי גטו לודז'
...
מחנה וובלין Wobbelin Concentration Camp
מחנה וובלין נמצא ליד העיר לודויגסלוסט Ludwigslust
המחנה הוקם ע"י ה SS בראשית פברואר 45 בשיאו מנה המחנה כ 5000 אסירים שסבלו ממחלות ותשישות. המחנה שוחרר ב 2 במאי 45 ע"י 8TH INFANTRY DIVISION האמריקאי
תמונות ממחנה וובלין גוגל יאהו בעיקר בעת השחרור.
Wobbelin Concentration Camp, recently captured by troops of the 82nd Airborne 
Division. Many prisoners were found nearly starved to death. Here former prisoners are being taken to a hospital for medical attention. Germany, 05/04/1945... 
On May 2, 1945, Manfred Steinfeld and his American airborne division liberated the survivors of the concentration camp Wobbelin four kilometers outside Ludwigslust, in northern Germany. The rescue effort was to be their final mission for Steinfeld and his fellow paratroopers. As part of the effort, Steinfeld and the Americans also helped bury the dead, those not lucky enough to be liberated...
Here's a photo of neigboring German civilians being required to tour the camp on 06 MAY 1945: 
from the National Archives, courtesy of USHMM Photo Archives 
הגדוד הרביעי במלחמת העצמאות
הגדוד הרביעי - פלמ"ח
אתר הפלמ"ח
גדוד המטה של הפלמ"ח, שנבנה בסוף 1944 מהיחידות המיוחדות בפלמ"ח: פלוגת הסיירים (ז'), הפלוגה הימית (י'), מחלקת הטיס ומחלקת המסתערבים. בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות היה פרוס במרחב כרמלי (פלוגת הנמל בחיפה, שביצעו ב- 22.02.48 חבלה במוסך ובמכונית תופת בחיפה והשתתפו בקרב לכיבוש חיפה ב- 22.04.48 – 24.10.48), במרחב אלכסנדרוני, וביישובים שונים בשפלת החוף. הגדוד עסק בתקופה זו בפשיטות גמול ובפעילות גיוס והכשרה של טירונים מהגיוס הכללי. זו הייתה יוזמה עצמית של מפקדת הגדוד אשר יצרה בכך עתודה נוספת לפלמ"ח. רבים מאנשי הגדוד היו עדיין באותה עת בשליחויות שונות בארץ ומחוצה לה...
כיבוש קטמון (קרב סן-סימון)
אתר הפלמ"ח
שכונת קטמון נוסדה בידי ערבים בעלי-נכסים בראשית המאה בדרום ירושלים. עיקר בנייתה בתקופת המנדט, בשנים 1947-1925. בשכונה היו מבני-פאר, מוסדות-ציבור וקונסוליות.בראשית מלחמת העצמאות נמצאה השכונה בקו-החזית, ואנשי כנופיות פעלו בה ומתוכה , הטרידו את שכונת מקור-חיים בדרום ואת שכונת קריית-שמואל בצפון.ב- 5.1.48 פוצצה חוליה של אנשי הגנה את מיפקדת הכנופיות, ששכנה במלון סמירמיס.במבצע 'יבוסי' נקבע האזור הדרומי של העיר כאזור המשימות של הגדוד הרביעי. קטמון שכנה על תוואי גבוה והיוותה עמדת-מפתח בשליטה על דרום העיר. כיבושה היה חיוני לשם הבטחת הקשר עם השכונות היהודיות בדרום העיר, שהותקפו מתוך קטמון והיו מנותקות מחלקי העיר היהודיים.לאחר קרב נבי-סמואל נותרו בגדוד הרביעי שתי פלוגות לא מלאות ועליהן הוטל לכבוש את השכונה, בסיוע שתי מרגמות "3 ומשוריין נושא תותח של 2 ליטראות. נקבע כי ההתקפה תבוא ממערב, כדי להתרחק מאזור-הביטחון הבריטי.הערבים היו ערוכים במינזר סן-סימון, בקבוצת הבתים שמסביבו ובשורת הבתים והטראסות שלאורך הרכס. כיבוש השטח הזה היה מביא לנפילת השכונה כולה...
ירושלים העתיקה בתש"ח - משחק מכור
ערים בלילה
עקשנותו של שאלתיאל לתקוף דווקא בשער יפו תוכנית "שפיפון" כוונה גם לפריצה אל הרובע מבחוץ. משה רוסנק, מפקד הרובע, סיפר בכנס מגיני הרובע היהודי שנערך ב-1988: "לא התיימרתי להיות גנרל גדול, אבל הכרתי את הסביבה הזאת, לכן התוכנית ששלחתי לשאלתיאל אמרה: הטעיה בשער יפו, כיבוש הר ציון ופריצת שער ציון.16 - - אני מאמין שלא ב-48', לא ב-56', ולא ב-88', צה"ל, בשום מקרה, לא יכול היה להיכנס דרך שער יפו. ענה לי מפקד המחוז: "לא בא בחשבון. בא בחשבון רק: התקפה משער יפו והטעיה בכיוון הר ציון". ההמשך ידוע." כאשר שאלתיאל הציע תוכניתו זאת לפלמ"ח, מפקדיו התייחסו אליה בביטול. כאשר יוסף טבנקין, מפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, שאל את שאלתיאל איך הוא מתכוון לתקוף דרך שער יפו הסגור בבטון, וחומה של 6-9 מטרים מעליו? ענה שאלתיאל שישנם מפקדים חוץ מיוסף טבנקין היודעים להכין תוכניות מלחמה. הגיב טבנקין: "עזוב שטויות. איני מבין איך אפשר לכבוש את השער כשקווי העמדות של האויב מוחזקים מזה חמישה חודשים"...
רבין הוא נחשון צעיר
אורי מילשטיין
למפקד הגדוד השני של מבצע "נחשון", יוסף טבנקין, היו הישגים מעטים בלבד בעשרת הימים שבין 6 ל-15 באפריל, על אף הציפיות הרבות של הממונים עליו ולמרות הפקודות שקיבל. ב-8 באפריל כבשו הערבים את הכפר קסטל, שהיה בתחום הגזרה של טבנקין, והרגו את רוב מגיניו ומתַגבריו (הגדוד של טבנקין תפס את הקסטל למחרת, אחרי שרוב כובשיו הערבים עזבוהו); ב-10 בחודש פקד עליו אבידן (במברק) לתקוף את בית-סוריק ובית-איקסא9 ו"לא לבזבז את הכוח למשימות קטנות ולהבטחת הבסיסים",10 אבל טבנקין ופקודיו לא מילאו אחר הפקודה, אלא תקפו באותו לילה את הכפר קולוניה וכבשו אותו. טבנקין טען שאין הוא יכול לתקוף את בית-סוריק ובית-איקסא, מפני שרוב פקודיו עסוקים בשמירת הבסיסים של גדודו – מעלה-החמישה, קריית-ענבים, נווה-אילן וקסטל – מפני התקפות, ומפני שאין לו סוללות תקינות למכשירי-הקשר.11 אבידן, שנימוקי טבנקין לא שִכנעו אותו, ציטט אותם במברק ששלח לידין כדי להסביר את חוסר המעש של טבנקין, וידין הבין שאין לאבידן שליטה על גדודו של טבנקין;12 ב-12 בחודש פקד אבידן על טבנקין לתקוף את הכפרים סריס – שחלש על קטע הכביש בשער הגיא – ובית-מחסיר – הבסיס העורפי העיקרי של הערבים מדרום לכביש – כדי לפתוח את הדרך לשיירה גדולה שתעלה מהשפלה לירושלים. טבנקין לא מילא פקודה זו, והשיב לאבידן במברק, שהוא חושש להסתבך עם הבריטים המגינים על תחנת-השאיבה שליד סריס;13 ב-13 באפריל לא סייע טבנקין ל"שיירת הדסה", אף שהיו לו כוחות זמינים שחנו במרחק חצי-שעה ממקום הטבח... התשתית הימית האזרחית בישוב
ענת קידרון
...כאמור, כל פעולות החבלה הללו היו עוד לפני ההחלטה על הקמת חוליה מיוחדת שתתמחה בחבלה ימית. כאשר זו קמה בשלהי 45' היא היתה עצמאית ולא חלק מהפל"ים, במסגרת הגדוד הרביעי של הפלמ"ח שהיה תחת פיקודו של יוסף טבנקין, אולם בסיסה נשאר בקיסריה בתוך מטה הפלי"ם. הכפיפות הפיקודית הכתיבה כי אמצעי הלחימה נלקחו מתוך הגדוד הרביעי, ובו גם אושרו התכניות המבצעיות ונקבעה מדיניות הפעולה. אולם הוברר מהר מאוד כי הכפיפות הלוגיסטית חייבת להישען על הפלוגה הימית, בעיקר על הבסיס בשדות ים.91
ראשוני החוליה היו יוחאי בו נון ושאול אהרונוב, אליהם הצטרפו איזי רבינוביץ (רהב), גרשון קרלינסקי (אגמון) ומשה ליפסון (נחשון). בפברואר 1946 הצטרף גם יהושע רביד ("אוסי")...
ב-1948 עלו ארצה 118,993 עולים, מהם 102,498 היו אנשי שארית הפליטה
הגל הראשון של העולים שהגיעו לארץ עם קום המדינה היו ניצולי השואה - אנשי שארית הפליטה.
ב-1948 עלו ארצה 118,993 עולים, מהם 102,498 היו אנשי שארית הפליטה, הם היוו 86 אחוז מסה"כ העולים.
ב-1949 עלו 141,608 עולים, מהם 95,165 הם אנשי שארית הפליטה,לאמור, 67 אחוז מסה"כ העולים.[1]
שארית הפליטה הגיעה לארץ באמצעות גח"ל – גיוס חוץ לארץ.
מבלי להמעיט בחשיבות התפקיד שמילא הנוער הישראלי במלחמת העצמאות, הרי שזו הוכרעה במידה רבה גם בזכותם של עשרות אלפי מגויסים שהצטרפו לכוחות המגן מקרב יהודי אירופה במסגרת הגח"ל – גיוס חוץ לארץ. גיוס אנשי הגח"ל החל בשלהי 1947 במחנות העקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. מאוחר יותר התרחב הגיוס לארצות נוספות באירופה ולמחנות המעצר בקפריסין. כמו כן גויסו בארץ עולים שעלו במיכסות העלייה הרגילות וחיו בבתי עולים. היה זה צירוף של תנועה עממית שדרשה להתגייס ושל איש חזון - נחום שדמי, מפקד ההגנה באירופה שהבין את הפוטנציאל הטמון בה. מרבית המגויסים במסגרת הגח"ל היו ניצולי שואה. מכלל 26,000 המגויסים היו 23,000 ניצולי שואה. היתר היו מתנדבים יהודים מארצות צפון אפריקה ואנשי מח"ל. לא היו אלה שרידי השואה היחידים בקרב כוחות הלחימה היהודיים בארץ. כ- 70,000 ניצולים הגיעו ארצה בשנים 1947-1945. קבוצת עולים זו התאפיינה במספר גדול של בחורים צעירים. רבים מהם התגייסו ל"הגנה" ול"פלמ"ח" בסמוך לעלייתם. צירוף כל הנתונים הללו מאפשר את הקביעה כי כמחצית מהכוח הלוחם של ההגנה, ומעט מאוחר יותר של צה"ל במלחמת העצמאות, הורכב מניצולי השואה...
...
